The Invisibles 2005

Forgetting liberates us and enables us to continue to repress. 

In this series, Dalia Zerachia deals with the cancellation of the cognizance. This cancellation stems from a burning desire to do so and from living with a tremendous social difficulty. 

These images are life's solace. Forgetting out of a desire to survive which is forced upon the individual, the private.

The desire to be saved from oblivion and to repress and repress, created a series of personal drawings, which pierces the pain and faces it firmly.

This series is made up of drawings which deal with a situation - a social hierarchy which dominates kindergarten/school/youth movement/military and adult life. At the top of the pyramid you have the most popular girls and boys and their entourage, and at the bottom all the "others", who are never really seen, who never receive any attention, who are not taken into account. The invisibles.

The main image repeats itself in different variations – backsides of human heads, in different hairstyles, from a child to an adult crew cut, faceless heads without humanity and without any human uniqueness

לא רואים ממטר 2005

השיכחה משחררת ומאפשרת לנו להמשיך ולהדחיק
בסדרה זו דליה זרחיה נוגעת בביטול ההכרה מתוך רצון עז וחיים עם הקושי החברתי האדיר

דימויים אלה הם נחמת הקיום, השיכחה מתוך רצון הישרדותי הנכפה על הבודד, על הפרטי

הרצון להינצל מהשכחה ולהדחיק ולהדחיק, יצר אצלי סדרת רשומים אישית המפלחת את הכאב ועומדת מולו יציב. סדרה זו עוסקת ברישומים העוסקים בסיטואצית היררכיה חברתית המתרחשת ורוחשת בגן/ביה"ס/"בתנועה"/בצבא ובחיים הבוגרים. כאשר בקצה האחד של הפירדמיה ממקומים מלכי ומלכות הכיתה ובקצה האחר כל "האחרים" שלא רואים אותם ממטר, שלא סופרים אותם, שלא לוקחים אותם בחשבון, שקופים

הדימוי המרכזי חוזר בווריאציות שונות - ראשים אנושיים מהצד האחורי שלהם, בתסרוקות מגוונות, מהדמות הילדותית ועד לתספורת הקצוצה והבוגרת. ראשים ללא פנים, ללא אישיות, ללא יחוד אנושי